<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י'</h1>
<h2>דף לו:</h2>
שומר שמסר לשומר, אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב, דאם הוא נאמן לו בשבועה אין השני נאמן לו. ואם הוא נאמן מן הראשון, כגון שיש עדים שנאנסה או ששמרה כדרכה ואין כאן שבועה, ראשון פטור, (ואין) [שאין] כאן אותו טעם. רי"ף פרק המפקיד, וכן [איתא] התם אם המפקיד רגיל להפקיד ולהאמין לזה השני אין כאן אותה טענה, דאף השני היה מאמין בו. ואיתיה גבי ההיא סבתא דהוו מפקדי וכו' פרק המפקיד.
שומר שפשע בתחלתו ונאנס בסופו חייב. והכי איתא פרק המפקיד שאם לא שפשע בתחלה לא יבוא האונס, כההיא [מ"ב ע"א] דאפקיד זוזי בצריפא דאורבנא וכו'.
<h2>דף נו.</h2>
דיני ארבעה שומרים, שהם שומר חנם והשוכר נושא שכר והשואל, אינן אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט. העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אינם בדינים אלו, ונתמעטו מכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים [שמות כ"ב], ודוקא בהקדשות תקנו שבועת השומרים, כדי שלא יזלזלו בהם. ור"ם פ"ב דשכירות [כתב] דאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהם חייב לשלם, שאינם פטורים אלא מדין גבוה. והראב"ד לא הודה לו. המתנה עם חבירו לחפור משלו, ופשע ולא עשה חייב כמי שהפסיד בידים. וכן כל כיוצא בזה אם הפסיד בידים חייב על כל פנים, ואפילו הוא מתנה עם שומר חנם ואצ"ל עם אחרים. ר"ם פ"ב דשכירות.
<h2>דף פ:</h2>
כל האומנין שומרי שכר זולתי אם אחר שהשלים אומנותו אמר טול את שלך והבא מעות, [דאז] הוי שומר חנם. ואם קודם גמר מלאכה אמר הבא מעות וטול שלך, הוי נושא שכר. וכן [כתב] רי"ף פרק האומנין.
<h2>דף פא.</h2>
האומר שמור לי ואשמור לך, הוי שמירה בבעלים ופטור. ואם אמר לו שמור לי היום ואשמור לך מחר, ואפילו אמר השאילני היום ואשאלך למחר, שומרי שכר הם זה לזה. ואין כאן דין שאלה, שתחת שאלתו הוא שכרו, הראב"ד ז"ל.
<h2>דף פא:</h2>
וכשם שתקנו משיכה ללקוחות כך תקנו משיכה לשומרים. ובין אמר שומר הנח לפניך או הנח סתמא אפילו שומר חנם לא הוי ופטור.
<h2>דף פב.</h2>
המלוה על המשכון שומר שכר הוא, דלא בעי (מיסב) [מיתב] ריפתא לעניא, משום דעסיק במצוה ופטור ממצוה. ואיתיה פרק האומנין ור"ם פ"י דשכירות. וכתבתיו לעיל גבי שבועה.
<h2>דף פג.</h2>
ושבועת השומרים שמת או נשבר או נשבה שהם פטורים בה, דוקא במקום שאין עדים מצויין, אבל במקום שעדים מצויין לא מהניא להו שבועה, רק בראיה.
המעביר חבית ממקום למקום ונתקל ונשברה, תקנת חכמים שישבע שלא פשע ופטור, שאם לא כן אין מי שמעביר חבית. ואם המקום שנשברה [שם] הוא [מקום] דעדים מצויין לא קא פטור בשבועה, רק בראיה. שבועת י"י וכו', הא במקום שרואה יש לו להביא ראיה. ואיתיה פרק השוכר את האומנין. והמעביר חבית שאין דרך כל הסבלים להעבירה שהיא גדולה, אם נשברה כשנפלה מידו חייב לשלם הכל והוי פושע. שנים שהיו מעבירים חבית גדולה ונשברה, משלמין שניהם חציה, משום דלגבי חד הוא משוי [גדול], ולגבי שנים הוי קל, והוי כאונס ולא כאונס, ולפיכך משלמין חציה. ואיתיה פרק השוכר את האומנין ור"ם פ"ג דשכירות.
<h2>דף צג.</h2>
דיני השומר. שומר חנם פטור בכל חוץ מפשיעה. שומר שכר והשוכר בהמה או כלים חייבין בגנבה ואבדה ופטורין במת או נשבר או נשבה. והשואל משלם את הכל. ואיתיה פרק ארבעה שומרים בשבועות.
השומר שהיה מעביר צאנו על שפת הנהר והוחלקה אחת מהן ונפלה למים חייב, (ד)איבעי [לך] לאנטורי נטירותא מעליא. ואע"פ שהוא אונס בכי הא דמי לפושע, ואיתיה פרק הפועלים גבי ההוא (רופא) [רועה] וכו', וכן [כתב] רי"ף. ומה שנקרא פושע לחייבו, דוקא בשומר שכר, אבל בשומר חנם אם בשאר פשיעות חייב, הכא פטור, דלא הויא פשיעה גמורה.
<h2>דף צג:</h2>
רועה השומר הצאן פטור באונסין כדין שומר שכר. ופרק הפועלים איתא מאי הוי אונס. רועה שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות, מן הדין אם לא קדם חייב, אפילו שומר חנם. ושומר חנם לא ישכיר רועים אחרים לסייעו. אבל שומר שכר שוכר עד כדי דמיהן של צאן, ואיתיה פרק הפועלים. רועה אומר הצלתי ע"י שני רועים וכך וכך נתתי בשכר, נשבע על דמיהם. ר"ם פ"ג דשכירות. רועה שהניח עדרו ובא לעיר, ובא זאב וטרף, אומדין שאילו היה שם והיה יכול להציל חייב, ואם לאו פטור. ורי"ף [כתב] דאפילו בא לעיר בעת שאין דרך רועים לבוא, אומדין אותו ולא אמרינן פשע בתחלתו. והראב"ד [כתב] בכי הא, בעידנא דלא עיילי אינשי, אם בא ארי וטרף חייב, שאילו היה שם [היה] בורח הארי שנאמר [בראשית ט'] ומוראכם וחתכם וגו'. רועה המבזה ללסטים ומתוך כך הזיק בעדרו, רועה חייב, דהוי כפשיעה.
<h2>דף צד.</h2>
מתנה שומר חנם להיות כשואל, ואפילו כשלא קנו מידו תנאו קיים, דכי היכי דליתחזק בנאמן גמר ומשעבד נפשיה. וכן [אמרו] פרק הפועלים, ור"ם פ"ב דשכירות ורי"ף שם וכל תנאי שבממון קיים. כשאומר שומר לא היה תנאי בינינו, ובעל הבית אומר תנאי היה בינינו, נשבע השומר שבועת השומרים, ומגלגל שלא היה תנאי ביניהם. טען השומר שלא קיבלו אלא אמר הנח לפניך, נשבע היסת שלא קיבלו וכולל בה שלא שלח בו יד ולא עשה בו ענין שיהא חייב לשלם.
<h2>דף צה.</h2>
הנותן בהמה או כלים לשמור, ואותו נותן נשאל לאלו השומרים, הוי כשכירות בבעלים ופטור, כדין שאמרנו גבי שואל. ואיתיה פרק השואל. ור"ם פ"א דשכירות.
<h2>דף צו.</h2>
בין שהיה הדבר שמור של אשה בין שהיה ביד אשה, דין שומרים לה כאיש, בכל דיני השומרים. ר"ם פ"ב דשכירות.
<h2>דף צט.</h2>
וכשם שתקנו משיכה ללקוחות כך תקנו משיכה לשומרים. ובין אמר שומר הנח לפניך או הנח סתמא אפילו שומר חנם לא הוי ופטור.
<h2>דף צט:</h2>
ואם שוה ביום השוק חמשה וביום אחר ארבעה, משלמין כיום השוק, והוא שאין לחנוני בעל החבית יין למכור, שאילו היתה לו אותה חבית היה מוכרה בה, אבל היתה לו חבית למכור לא ישלם רק ארבעה כשאר ימים. והראב"ד [פירש] דוקא ששברוה ביום השוק אבל אם שברוה ביום אחר אין משלמין רק כיום ששברה. ומנכו ליה לסבל במה שיש לו לשלם מנכה שכר טרחו. ואיתיה פרק השואל ור"ם פ"ג דשכירות.
